נהרות של דמעות

הלב כבר לא יכול להכיל, השמועות הקשות רודפות אחת את חברתה, ואז באינסטינקט של מגננה הלב נאטם והמוח נסתם ואנחנו כבר מסוגלים לשמוע ולראות הכל. אוי אלוקים עד מה?
שיר ליגון וכאב וגם תקווה.

א.
הדמעות זולגות בקצב,
הלב מלא בעצב,
כוחי עזבני כבר מזמן,
ואני על משברי נשען.

ב.
התקווה כמעט שוקעת,
נפשי כאב יודעת,
צועק מתהומות הנשמה,
לא מוצא לי נחמה.

הקדמה לפזמון:
ומאז עוד זעקה נשמעה,
צרה ועוד צרה בכל שעה.

פזמון:
ונהרות הדמעות נסכרו בחומר,
הלב התאבן בלא אומר,
רוצה לצעוק אל הדממה,
רוצה לצעוק אלוקים עד מה.

ואם את היגון שבי אוכל לשכוח,
ואם את כאבי אוכל לזנוח,
רק אלוקים איתי תמיד בלב,
איתי בגלות בכל כאב.

ג.
האור לעיני לפעמים נעלם,
מרצד ורחוק אבל קיים,
אורו הטוב של אלוקים אוהב,
נחמת לבי בכל כאב.

סיום:
עוד יבוא היום לא יגמר,
קול שופר נשמע ונזמר,
והאור איתנו הכי קרוב שיש,
אלוקים שלנו במים ובאש.

תנו כוכבים לפוסט הזה...

4 מחשבות על “נהרות של דמעות”

  1. אני פשוט לא יודע למה אני בוכה עכשיו, אף פעם עוד באמת לא בכיתי, כמובן שלא משיר. אבל השיר הזה… כל כך נוגע במיתרי הנשמה, מנגן בקול דקיק "רוצה לצעוק אל הדממה. רוצה לצעוק, אלוקים, עד מה?!" מה נמצא במילים הדקיקות האלו? מה כאן כל כך מרגש?
    כך או כך, אבל אני באמת בוכה עכשיו, ומנסה להבין מדוע.

  2. האם תסכים שאכתוב את זה במחברת השירים שלי, אקרא בשבתות? אולי גם אפשר לפרסם את זה בקרב המשפחה?

השאר תגובה